במקום זאת, היה אמור לשלם פיצויים בסחורות כמו פחם [17] עד נובמבר 1923, הדולר האמריקני היה שווה 4,210,500,000,000 ציונים גרמניים.כדי לשלם עבור העלויות הגדולות של מלחמת העולם הראשונה המתמשכת, גרמניה השעתה את תקן הזהב (המרה של המטבע שלה לזהב) כשפרצה המלחמה. [14] ככל שהמרק שקע בשווקים בינלאומיים, נדרשו יותר ויותר ציונים לקנות את מטבע החוץ שדרש נציבות הפיצויים. האינפלציה החמירה כאשר עובדים ברוהר יצאו לשביתה כללית והממשלה הגרמנית הדפיסה יותר כסף כדי להמשיך לשלם עבור ההתנגדות הפסיבית שלהם. [12] במחצית הראשונה של 1922 התייצב הסימן בכ- 320 ציונים לדולר. [5] מדד יוקר המחיה היה 41 ביוני 1922 ו 685 בדצמבר, עלייה פי 15. בסתיו 1922, גרמניה מצאה את עצמה לא מצליחה לבצע תשלומי פיצויים. האחד, ביוני 1922, אורגן על ידי בנק ההשקעות בארה"ב ג'יי פ. מאוגוסט 1921, גרמניה החלה לקנות מטבע חוץ עם ציונים בכל מחיר, אך זה רק הגדיל את מהירות הפירוק בערך הסימן. בינואר 1923 כבשו חיילים צרפתים ובלגיים את אזור התעשייה בגרמניה בעמק רוחר כדי להבטיח תשלומי פיצויים. בניגוד לצרפת, שהטילה את מס ההכנסה הראשון שלה כדי לשלם עבור המלחמה, החליטו הקיסר הגרמני וילהלם השני והרייכסטאג פה אחד לממן את המלחמה לחלוטין על ידי הלוואות, [1] החלטה שנמצאת ביקורת על ידי מומחים פיננסיים כמו ח'אלמר שכט כסיכון מסוכן עבור פיחות מטבע.
